<h1>שבלי הלקט דין יין מבושל סימן ז'</h1>
<h2>דף ל.</h2>
אלונטית של גוים אסורה, אלונטית כברייתה מותרת. אלונטית עשויה מיין ושמן ואפרסמון, ופירוש רש"י, אלונטית שנעשתה מיין גוי, אסורה. אבל אלונטית כברייתא, כלומר, שקנה הגוי אלונטית מישראל, שנעשית מיינו מותרת, כיון שהיין אינו ניכר בשאר המשקין, ואע"פ שהוא נותן טעם במשקה, שלכך נתנו עמו, אע"פ כן אינו נאסר במגע גוי, ועל כך מתיר רש"י, יין שנתנוהו בתבשיל לטעם, ונגע בו הגוי קודם שהרתיח. ורבנו תם ז"ל הקשה לו על זה הפירוש, והביא ראיה להתיר מן התוספתא, דתניא, אלונטית של גוים אסורה, מפני שתחלתה יין של אסור, והך סיומא לא איצטריך אלא למידק מינה, הא תחלתה יין של ישראל מותר, כיון שנתערב עם משקין אחרים.
שלח ר' יקותיאל זל"ע אצל רבנו יצחק הגדול זל"ע, והשיב לו שאלותיו כעין תשובה זו של גאונים. אמור רבנן יין מבושל אין בו משום יין נסך, אם יש בו שיעור לבשולו או לא, ואם לא בשלו כשיעור, ובדרכו לשתותו כמות שהוא בלא מים ובלא תערובת אם יש בו משום יין נסך או לא. כך למדנו מרבותינו, יין לא דבר הוא שצריך לבשל כמו בשר ודגים או מליח, שיש לחלק בין בישל כל צרכו לשלא בישל כל צרכו, יין דבר תלוי לשנותו מכמות שהיה, כיון שנתן אור תחתיו ונתחמם עד כדי שיעקר להרתיח רתיחות, אין בו משום יין נסך, ולא משום גילוי, ואין אומרים עליו שירות ותשבחות, ואין מברכין עליו אלא שהכל נהיה בדברו, ואין הדבר תלוי בלשתותו בין חי בין מזוג, אלא כיון שהגיע לשיעור זה שמפורש כאן, יצא מכלל יין כל עיקר, ונקרא יין מבושל, וכן הלכה וכן מנהג, וכן השיב רב פלטוי גאון, וכן כתב רבנו אבן גיאת זצ"ל. ורבינו ישעיה זצ"ל פירש, שמברכין בורא פרי הגפן על יין מבושל, וכבר כתבתי תשובותיו וראיותיו בספר שבלי הלקט, וכן כתב בעל הדברות, וכן כתב הר"ר אביגדור כהן צדק נר"ו.
